הצטרפו אלינו למסע של יצירת טוב משותף בחברה הישראלית

"כנגד כל הסיכויים הקבוצה שלנו בת 23 המשתתפים הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי - טיול מחוף לחוף, "שבוע הישרדות" במדבר - כולנו היינו ואף אחד לא נשאר מאחור. למדנו להיות אחראים על המעשים שלנו ואחד על השני. למדתי לקח חשוב באותה שנה - שקל לוותר. קל להאשים גם אחרים בוויתור שלך. אבל כדי שאצליח, אני לא יכול לוותר. אני לא יכול להמציא תירוצים. אני צריך להסתכל על הפעולות שלי ולראות מה אני יכול לעשות. וזה לא היה קל עם קבוצת ילדים מכל כך הרבה רקעים שונים, אבל זה היה החלק הגאוני של דרך ארץ שמתוכננת. עדיין לא ידעתי מה צופן לי העתיד, או איך אמצא דרך לשלב את התשוקה שלי לביולוגיה ולימודים אקדמיים עם התשוקה שלי לחינוך, עבודה עם אנשים וחדשנות בחינוך. אני כן יודע שהערכים בדרך ארץ – חינוך, פלורליזם, אחריות, חשיבות הנגב וכמובן דרך ארץ – תמיד יעמדו בלב מה שאני עושה."

"גם היום ממש בין כתיבת שורות אלו המכינה והחברים מאותה תקופה עדיין מלווים אותי, היום אנחנו כבר בשלבי החתונות האחד של השני - זה מטורף! התקופה במכינה הייתה מהמשמעותיות בחיי למדתי על כוחה של קבוצה, עד כמה היא יכולה להשפיע, לפעול ולשנות ויחד עם זאת גם להיטיב עם היחיד כפרט ולגרום לו לגלות את הכוחות שבו. היינו קבוצה מיוחדת של אנשים מאוד שונים ומכל רחבי הארץ, היום לא משנה איפה בארץ אתקע יש לי למי להרים צלצול. ישנם שני ערכים שמאוד חקוקים בי מאז אותה תקופה האחד, הכנסת אורחים - האירוח היה חלק בלתי נפרד מהחוויה שלי כמכניסטית בין אם זה שאנחנו התארחנו במקומות, ובין אם אנחנו שארחנו במכינה שלנו. הכנסת האורחים הזאת היא משהו שאני משתדלת לשמור עליו גם היום בחיי הפרטיים. ואילו הערך השני - אהבת הארץ (ובשבילי המדבר בפרט) חרשנו את הארץ מצפון לדרום, היו גם שבועות בהם ישנו ׳כפיות׳ עם האדמה, מאז אותה התקופה אני לא מפסיקה לטייל בארץ וליהנות מנופיה, אני מעריכה יותר את המדבר ואת ה׳כלום׳ שיש לו להציע, ובעיניי מי שיודע להתבונן באמת מבין שה׳כלום׳ הזה הוא בעצם הכל".

"התקופה במכינה הקדם-צבאית תוך כדי הקורונה וכל הבלאגן הייתה אחת ההחלטות הכי חשובות שקיבלתי. במכינה למדתי להכיר את עצמי, לפתח את היכולות שלי ולעבוד בצוות. היא חיזקה אותי מבחינה אישית ונתנה לי כלים להתמודד עם אתגרים. הערכים והיכולות שקיבלתי שם, דרך דברים כמו פתאום לחיות עם 38 אנשים שכל אחד שונה ועולם ומלואו, ממשיכים ללוות אותי בכל תחום בחיים. בהסתכלות אחורה המכינה לא תרמה לי רק בפן הצבאי, אלא גם תרמה לעיצוב האישיות שלי והכינה אותי להתמודד עם כל אתגר שאפגוש בהמשך".

“אני לא יודעת מאיפה להתחיל, ואיך לסכם בכלל את השנה המטורפת הזאת. זאת ללא ספק השנה הכי טובה שהייתה לי בחיים. וגם הכי משמעותית. התחלתי את מכינת 'דרך ארץ' בן אדם אחר לגמרי. אני מרגישה את התהליך והדרך שעשיתי פה בכל דבר שאני עושה ואני מאושרת מזה בטירוף. המקום הזה שנקרא דרך ארץ ערד, נהיה ברגע הבית שלי, והאנשים שמסביבי נהיו משפחה. המשפחה שאני הכי שמחה עליה בעולם ועוד יותר שמחה וגאה שאני חלק ממנה. הכרתי פה אנשים מדהימים וחברות שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר. למדתי לחיות בקבוצה, להתפשר וגם לתת מעצמי ולא לוותר שקשה. למדתי מתי לשחרר ומתי לנסות לדחוף את עצמי עוד קדימה. התגברתי על פחדים, נהנתי, חוותי דברים שלא הייתי עוברת בשום מקום. אחר, התאכזבתי ובעיקר גדלתי. הצלחתי לאט לאט להיפתח ולשתף בדברים שעוברים עליי, להרגיש בנוח ובעיקר לתת לעצמי לא להיות תמיד בסדר. גיליתי על עצמי דברים וכוחות שלא האמנתי שיש בי. הצלחתי להביא מעצמי ולקבל המון בחזרה. זאת הייתה שנה משוגעת ואני מודה על הזכות לחוות אותה בדרך שחוויתי. לא הייתי יכולה לבקש שנה טובה יותר.”

"תמיד מספרים שמכינות ושנות שירות זה חברים לחיים וחוויות שלא תשכחו לעולם, זה חד משמעית נכון. אנשים לא מבינים כמה החברים מהמכינה הם משפחה אוהבת, אנשים שיהיו איתך בטוב וברע גם כשתרצה וגם כשממש לא, כי הם לא יתנו לך להיות לבד. אני הגעתי למכינה כי זה היה נראה לי חשוב וגם כי שמעתי את כל הסיפורים האלה, זה היה נראה לי הזדמנות גם לעשות משהו חשוב וגם להכיר חברים לחיים, אני יכול לומר בלב שקט שאני מרוצה. לא אתחרט לעולם, לא משנה כמה צעיר אני בצבא וכמה יכולתי לטוס לחול במקום, אין דבר יותר טוב שיכולתי לעשות מהמכינה הזו. זו המשפחה שלי, האנשים שאני רוצה לעבור איתם את החוויות הכי טובות שלי, ואלה גם האנשים שאני רוצה שירימו אותי בכל חוויה רעה".

"החוויה בדרך ארץ לגמרי עיצבה את מי שאני היום, לחיות עם עוד 45 חניכים, עם דעות פוליטיות שונות ויחס שונה לדת גרם לי לחזק ולהבין דברים שונים על עצמי ועל המקום בו אני חיה. החברים מהמכינה הם חברים לחיים, שמכירים אותי ברגעים הכי אינטימיים שלי ולא משנה כמה זמן לא ניפגש, זה תמיד יהיה כאילו המכינה נגמרה אתמול. תחושת המסוגלות שהרגשתי במכינה, האמונה מצד הצוות והתחושה שאם אני לא אעשה אז אף אחד לא יעשה הובילה אותי להדריך היום גם במכינה קדם צבאית, בשאיפה שהם יהיו האזרחים הטובים ביותר של המחר".

"החוויה שלי בדרך ארץ הייתה משמעותית בטירוף, למדתי לקחת אחריות על עצמי ועל הדברים שחשובים לי, לדוגמה אם אני לא אעשה משהו ואציף דברים שחשובים לי לשנות אז הם פשוט לא יקרו. למדתי להסתכל על הטוב שבאנשים, לחיות בקבוצה, לשנות את הדעות על אנשים וללמוד מהם המון, אמנם זה לא היה קל והיה צריך לחשוף המון מעצמי כדי שהתהליך יקרה אך אין מאושר ממני שזה קרה עם אותה חבורת אנשים מדהימים שבאמת הפכו למשפחה עד היום, שלמדו לראות אותי ולהכווין אותי בדרך וכן גם לפעמים להגיד לי שאני לא בכיוון. הדברים שלמדתי במכינה הולכים איתי עד היום ותמיד יוצא לי לפגוש את הערכים והשיעורים שלמדתי בהמשך הדרך".

"אתחיל עם אחד מהמשפטים המשמעותיים שלקחתי מהמכינה- ״אל תשתנו ושלא תעזו לא להשתנות״. מה שמשך אותי תחילה להגיע ולהתמיין למכינת דרך ארץ ולא למכינות אחרות היה הערכים שלה, מה שהיא מייצגת ומה שהרגשתי שהיא תיתן לי בעתיד: ההטרוגניות, החיבור לארץ ישראל והעשייה המשמעותית. עברתי שינוי מטורף במכינה, השתפרתי כפרט- למדתי להיות בן אדם עצמאי, בן אדם שיוצא מאזור הנוחות שלו, למדתי להקשיב, לא לשפוט, לאהוב לעשות גם דברים שאני לא בהכרח אוהבת, למדתי לחיות בקבוצה עם אנשים שלא בטוח הייתי מתחברת אליהם בסיטואציה שונה- כאלה שהפכו לחברי נפש שלי שליוו אותי וימשיכו ללוות אותי למשך כל חיי. השתפרתי כבן אדם ויצאתי עם המון מסקנות של איזה בן אדם אני רוצה להיות, מה מעניין אותי, במה ארצה לעסוק בעתיד, ואיזה ערכים לא אוותר עליהם במסע חיי. עם כל הלמידה הזאת התגייסתי לצבא, כיום אני משקית חינוך בלשכת גיוס טבריה ואני בטוחה שבלי המכינה לא הייתי מגיעה להישגים שהגעתי אליהם בצבא. למדתי לחיות עם אנשים שהם לא האנשים הרגילים שהכרתי כל חיי, למדתי להכיר את שלל גווני החברה, למדתי לדבר בביטחון, להעביר את הרגשות שלי כלפי חוץ ולהיות בן אדם טוב יותר".

כשהייתי בתיכון, אני לא ממש הצלחתי להבין על מה כל המהומה לגבי תכניות מנהיגות נוער. כל מי שהכרתי הלך למכינות, וזה נראה הכל אותו הדבר. אני תמיד תהיתי למה בדיוק זה נועד בעצם, להכין אותנו להוביל ולעשות משהו שונה? בשנה האחרונה שלי בתיכון, נתקלתי בחבר של אחי הגדול. הוא עבד על פרויקט בדרך ארץ ואמר לי שזה שונה מתכניות נוער אחרות ושאני צריך לפחות לבדוק את המכינה. אני שמח שהקשבתי לו! באתי לדרך ארץ וראיתי שזה פתוח לכולם. זה מה שמשך אותי פנימה. זו הייתה חשיפה לאנשים מרקע מגוון כל כך. נרשמתי, וכך גם אחי התאום! החוויה שלי היתה מאוד משמעותית! לאחר שסיימתי את התוכנית, התגייסתי לצה"ל בתור צנחן. בצבא הקבוצה היתה הטרוגנית ממגוון רקעים, והבנתי איך דרך ארץ הכינה אותי למצבים בחיים שבהם אני פוגש אנשים שונים ויכול להעריך ואף להנות מההבדלים, במקום לפחד, או לחשוש כמו אחרים כשהם נצמדים לאזור הנוח שלהם.