יפית אסייאין
'זר לא יבין זאת' – אם מבקשים ממני לסכם את החוויה הזאת במשפט אחד, זהו המשפט ללא ספק.
הגעתי ליום פתוח בניצנה, אחרי ששמעתי על המכינה מכמה בוגרים, שהגיעו אליי לבית הספר.
לקחתי איתי עוד שלוש חברות, והמסע שלנו התחיל כשאמרתי להן 'יומיים חופש מבית ספר, מה אכפת לכן לנסות?' ומאז, השאר היסטוריה.
לעולם אני לא אשכח את התחושה הזאת שחזרנו איתה הביתה אחרי היום הפתוח ההוא. תחושה שעל אף כל הלבטים והחששות, משהו עמוק בלב מרגיש לך נכון ואמיתי, מספיק נכון כדי לגרום לך לסיים באופן מלא את תהליך ההרשמה למכינה.
מכיוון שהגענו ארבע חברות יחד, הפרידו בנינו. שחר ואורלי שובצו בניצנה, ושמחה ואני שובצנו בכמהין. עם כמה שההתאהבות והקסם הראשוניים קרו בניצנה, והשאיפה בשיבוץ הייתה לשם בדיעבד, אני יכולה להגיד שכמהין זה הכי טוב שיכולתי לבקש!
אדמה את החוויה במכינה, לכניסתו של אדם לחדר מלא מראות שמשקפות לו את עצמו לטוב ולרע אך, בצורה בונה, כזאת שמאפשרת צמיחה והתפתחות. במכינה גיליתי כמה מוטיבציה יכולה הקבוצה להחדיר ביחיד. הנחנו בצד את תקופת התיכון והתחלנו למידה בצורה אחרת, דרך מערכים, דיונים והרצאות. למידה המקדשת את הידע וההתנסות ולא את הציון!
חלק בלתי נפרד מהמכינה היה השטח והאהבה לארץ. היו כאלה שבאו אוהבי שטח מטבעם, והיו את אלה שפיתחו את האהבה הזאת לאורך התקופה, מה שכן בסוף כולם נפלו שדודים!
להיות חניך ב'דרך ארץ' זה לעשות את הטיול הגדול והחלומי בארץ (ולא בחו"ל), ועוד לפני הצבא.
במכינה, הקשרים והחברים הם לחיים. עברנו יחד חוויות עוצמתיות – בכינו, שמחנו, כעסנו, יישנו והתעוררנו, למדנו, רבנו, השלמנו, ניגנו ושרנו, התאמנו, טיילנו והתרגשנו, והכל ביחד!!
כיום, אני בתחילת דרכי בשירות המשמעותי שדיברנו והתעסקנו בו כל כך לאורך הדרך, ומשרתת כלוחמת בחטיבת החילוץ וההצלה.
הרבה מהלוחמות שאיתי יידעו עוד לפני הגיוס, שלוחמה זה מה שהן רוצות לעשות. אני, חודש לפני הגיוס עוד הייתי מעוניינת בתפקיד אחר. כל עיניין הדבקות בלוחמה למרות החששות הגיע רק ביום הגיוס.
בהסתכלות שלי, המכינה ללא ספק הייתה חלק בלתי נפרד מהטירונות וההכשרה שלי. תמיד דיברנו על ההבנה הזאת שאתה חלק ממשהו שהוא יותר גדול ממך, על זה שהיו פה עוד רבים וטובים לפנינו ועכשיו הגיע תורינו. ידענו לזהות את הקושי, ולהפוך אותו למשהו שמפתח ולא להיפך.
השבועיים הראשונים בצהל היו הקשים ביותר בשבילי, אני זוכרת איך היה לי קשה עם כל עיניין הדיסטנס, הזמנים הקצרים והמשמעת אבל אז, הורידו אותנו יומיים לשטח וזה עשה לי כ"כ טוב הרגשתי במקום המוכר והבטוח.
אסכם ואומר, שבמחזור מייסדים כמהין ב' היה פשוט משהו מיוחד וקסום וכל המילים האלו עדיין לא מתארות אפילו פסיק מהחוויה.
אנחנו לגמרי ברי מזל שעברנו מסע כל כך גדול בתקופה כזאת קצרה.
יפית אסייאין, 19 וחצי, רמלה, כמהין מייסדים ב'.