שמי ארתור קוקשטל, את העלייה מבלארוס אני ומשפחתי עשינו בשנת 1998 ומאותו הרגע ועד היום אני מתגורר בבאר שבע.

גדלתי בעיר הזו, למדתי ביסודי והמשכתי לחטיבת ביניים אבל את ההשכלה התיכונית סיימתי בפנימייה החקלאית "כפר סילבר" שליד אשקלון. במקביל ללימודים טיפחתי הכשרה ספורטאית כמתאבק ומאחר והשאיפה העיקרית שלי הייתה להמשיך באותו כיוון הגיוס לצבא עמד בסימן שאלה.

ההורים לעומת זאת, הביעו תמיכה בשירות הצבאי וקיוו שאהפוך לנהג משאית, לא חיבבתי את הרעיון למרות שלא הייתי רחוק מלהיכנע ללחציהם.

באותה התקופה באחד הימים הגיעו אבי ויונתן (כיום מנהלי מכינת "דרך ארץ") לכפר סילבר שבו למדתי. המכינה באותו הרגע עוד לא רקמה עור וגידים, ראיתי בהם את החלום והחשיבות של התוכנית ומהר מאוד מצאתי את עצמי ביום הפתוח שהתקיים בניצנה ולא הצלחתי שלא לחשוב איך זה עומד לקרות. איך המכינה הזאת תקום כאן, במקום הזה.

אבל עוד באותו הרגע ידעתי שאין לי ספק שאהיה חלק מזה.

המכינה היא תוכנית קדם-צבאית חצי שנתית שמלבד ההכשרה הפיזית מסייעת גם בהכנה מנטאלית ומספקת כלים ודרכים להתמודדות לא רק בשירות אלא גם כאזרח בחיי היום יום. המכינה הייתה עבורי חוויה משמעותית בלתי נשכחת, מנער לא בטוח בעצמו מצאתי את הכיוון שנועד לי, הפכתי לאדם ממוקד שפילס את דרכו ביחידת העילית של חטיבת הנח"ל, עברתי שירות משמעותי שבו התאפשר לי לתרום מעצמי מעבר למה שציפיתי, השתתפתי בשלושה מבצעים גדולים של הצבא הישראלי  – "עמוד ענן", "צוק איתן" ו-"שובו אחים" שבכל אחד מהם לקחתי חלק בלחימה בטרור.

מהשישה חודשים של המכינה, לקחתי בעיקר את היכולת לקבל החלטות חשובות מדי יום, ההתמודדות בפרשות הדרכים שאני נקרה בהן, האופקים שלי נפתחו והאפשרויות התרחבו ואני ללא ספק יכול להעיד על עצמי שאני כיום אדם אחר.

עד היום מלווה אותי השינוי מהמכינה, המשכתי את נתיב ההירתמות לזולת וכיום אני שוטר ביחידת היס"מ של רהט. לעתיד הלא רחוק, אני שואף ללמוד כלכלה ומדעי המדינה כדי שבאחד הימים אוכל להיות אישיות מייצגת ומשפיעה בחברה הישראלית.